דמיין…" איך זה היה יכול להיות אילו העולם היה מקום מודע יותר? האם הרס, מלחמות, וקשיים, שקיימים היום, היו ממשיכים להתקיים? מול התודעה הטהורה, דברים כאלה אינם יכולים להתקיים.

היעד של Access היא להביאנו לנקודה בה אנו מודעים מספיק על מנת ליצור שינוי בעצמנו, באופן שנוכל להגביר את האפשרות לשנות טראומה, דרמה ושיגעון שנוכחים בחיינו.

איך זה יהיה אם בכל דבר שתעשו תהיה כל כך הרבה מודעות, שאחרים יבחרו להיות מודעים יותר כתוצאה מכך?

מודעות טהורה היא האפשרות להעלים את כל קירות הנפרדות שיצרנו. מה יכול לגרום לזה להיות מציאות כאן על כדור הארץ?

כל מה שנחוץ זה לך שתבחר."

גארי דאגלאס, Access Consciousness

מהי Access Consciousness?

"אקסס" הינה מערכת של כלים וטכניקות שעוצבו במיוחד על מנת לתת לך את הכלים לשחרר את עצמך מכל מה שמגביל אותך, ולהיפתח למציאות של אינסוף אפשרויות. זוהי שיטה מעשית לתפקד בעולם שאינו מתפקד עבורך. היא נותנת כלים שיאפשרו לך לא להיות מושפע על ידי כל דבר וכל אחד מסביבך, וכך דברים יתחילו לעבוד בשבילך.

עם "אקסס" אנחנו משחררים מטען רב של החלקים האלקטרומגנטיים של מחשבות, רגשות ותחושות. כתוצאה מכך, גופכם יעבור שינוי עוצמתי.

"אקסס" אינה עובדת מהמוח הקוגנטיבי, מכיוון שהמוח הקוגנטיבי אינו יכול לתת לכם את התוצאות שאתם מבקשים. אם היה יכול לעשות זאת, הרי מזמן זה כבר היה קורה, הלא כן? המוח הקוגנטיבי יכול רק הסביר מה שאתם כבר ממילא יודעים. במקום זה היא מציעה הסתכלות על כל מה שקורה בחייכם מנקודת מבט שונה לחלוטין מזו שהורגלתם אליה, ולספק לכם את המידע שהיה חסר לכם על מנת להצליח ולשנות כל דבר בחייכם ולא ידעתם איך לעשות זאת.

מידע זה יאפשר לכם להיות מחוברים לאינסוף. מקור הבעיות כולן הן חוסר מודעות וחוסר יכולת לתפקד ממרחב האינסוף אפשרויות של מה שאתה באמת. מכיוון שאנו פועלים מתוך תפיסות של מוגבלות –  שמופיעות בצורה של דעות, התנסויות ושיפוטים מהעבר, תפיסות מגבילות, טראומות, מחשבות, חינוך, תרבות, אג'נדות ועוד –  איננו מצליחים לפרוץ מעבר להן ולהיות מה שאנחנו באמת ולממש את החיים שאנחנו באמת רוצים ומיעדים עבור עצמנו.

"אקסס" נותנת לך כלים מעשיים לדעת כיצד להיות מודע בכל היבט של חייך, וכיצד לצאת משם בקלות וללא מאמץ. אתה תמצא את המרחב הנחוץ לך על מנת להסתכל על חייך בדרך חדשה, מלאת אפשרויות חדשות ומרגשות.

היא מורכבת מדרך ייחודית של שאלת שאלות והצהרות שחרור, שגורמת לאנרגיה של השקר שבו אתה תקוע לצוף למעלה. אקסס תאפשר לך להפסיק לשפוט, לזהות במה אתה נאחז, ולשחרר את זה בו במקום. ויותר מכול, אתה תדע מה אתה באמת. מה שאתה הוא הוויה בלתי מוגבלת, וככזו יש לך את היכולת לתפוס, לדעת, להיות, ולקבל ללא מגבלה.

"אקסס" תלמד אתכם לחיות בשאלה, בבחירה, באפשרויות ובתרומה, במקום בספק, בפחד, בשיפוט, ובמגבלה. "אקסס" מסתכלת עליכם כעל הוויות מושלמות ובלתי מוגבלות, בעוד אתם מסתכלים על עצמכם ועל העולם כמוגבלים. האם אתם תמיד מסתכלים על מה שאתם יכולים לעשות ללא משהו? או שהייתם רוצים שממש יהיה לכם?

מהם ה- Bars?

אלו הן 32 נקודות הממוקמות באיזור הראש, המאכסנות את המרכיב האלקטרומגנטי של המחשבות, האמונות, התפיסות, הדעות, הרגשות השלילים, השיפוט העצמי והזיכרונות, שחוסמים את היכולת שלך להיות מה שאתה באמת.

כל נקודה מתייחסת לתחום אחר בחיים בו התקבעו תפיסות וזיכרונות מגבילים, וע"י הפעלת אנרגיה משתחרר המטען האלקטרו מגנטי התקוע, שפועל כמו מחיקת קבצים ישנים במחשב, ופינוי מקום ליותר בהירות וליכולת ליצור מציאות חדשה באותו התחום.

ישנם "Bars" הקשורים בכסף, במיניות, בגוף, בריפוי, בשליטה, ביצירתיות, במריב, ביחסים, בכוח ובהזדקנות. שחרור המטען התקוע שם יאפשר לך לפעול באותו תחום מתוך בהירות, קלות וללא מאמץ.

כיצד מתבצע הטיפול?

אתה שוכב על מיטת טיפולים, ואני מפעילה בעדינות את הנקודות. זהו תהליך פשוט ולא פולשני, שישאיר אותך עם תחושה של מרחב ושלווה, ועם התחושה שנפתחות אפשרויות חדשות עבורך. אתה גם עשוי להרגיש אנרגיה שמשתחררת בצורה של גלים, זרימה, חום או צמרמורות קלות.

איזו תועלת ניתן להפיק מהטיפול?

• שחרור מתח וסיוע בשינה.
• השקטת שטף המחשבות.
• שחרור עצב ודכדוך.
• יתר קלות ואפשרויות בחיים.
• יותר עמידות בפני מצבים ואנשים מטרידים.
• יותר בהירות מנטאלית וחדות.
• יכולת הגשמת המטרות מתעצמת.
• הרפיה והתחדשות.
• שחרור מגבלות מהעבר הרחוק.

התהליך ילמד אותך גם לקבל, כי עליך להיות מוכן לקבל את מה שאתה באמת רוצה. ולקבל זה בראש ובראשונה היכולת לקבל את עצמך, להיות נוכח, ולפעול במציאות בכל רגע.

• אני משתנה, התודעה שלי משתנה, ואני אפילו לא מבינה איך זה קורה. קל לי יותר להתמקד במטרות שלי, אני ישנה יותר טוב, קבלתי יותר אומץ להאמין ביכולת שלי ואני פעילה יותר. הטיפול מדהים. רוב הזמן אני בכלל ישנה.   א,כ, רמת גן.
• יצאתי ממך מלא אנרגיה וחד כמו נץ. היה מדהים. בטיפול הרגשתי הרבה אנרגיה זזה ומשתחררת. אני מלא גאווה וביטחון בעצמי. י,א, תל אביב.
• השתחררתי מהרבה פחדים ודיכאון ואני הרבה יותר ממוקדת, מלאת ביטחון, צלולה ויודעת מה אני רוצה. חוץ מזה אני ישנה נפלא מאז שהתחלתי את סדרת הטיפולים. זה לא יאומן. ש,א, ת"א.
• אני לא מבין מה קורה, אבל השינה שלי עמוקה יותר ויש איזה שקט חדש שאני עכשיו לומד אותו. י,נ, ירושלים.
• זה פשוט מדהים. אני מרגישה איך כל האנרגיה שלי מיטהרת ומשתנה במהלך הטיפול. השינה שלי השתפרה ואני מרגישה מלאת אנרגיה במשך היום.  א,ש, רמה"ש.

צור קשר עם שובל אלוני!

"סליחה, מה השעה?", "תסלח לי, אבל אתה טועה!", "אני מבקש סליחה אם פגעתי בך". כמה פעמים ביום אתם משתמשים במילה "סליחה" על כל הטיותיה? אז כשאתה אומר "סליחה", למה אתה מתכוון?

הכל התחיל ביום בו החל האדם לראות את עצמו כנפרד מהבריאה וגיבש זהות אוטונומית, המבוססת על מנגנון תפישת "אני" נבדל ומיוחד. תנועה זו של נפרדות יצרה שרשרת של תוצאות בלתי נמנעות, כי ברגע בו האדם רואה עצמו כיחידה נפרדת שאינה קשורה למשהו גדול וכולל יותר, הוא יצר חוקים משלו, שכל המטרה שלהם היא להגן ולשמור על האשליה הזו. כעת ישנו הפרט, וישנו שאר העולם. וכשהעולם אינו מציית לחוקים שיצר לו הפרט, העולם וכל מה שבו הפך להיות האויב. כעת נמדד הכל בצודק-לא צודק, נכון-לא נכון, אשם-חף מפשע, כשאני הוא הצודק תמיד, כמובן, וכל מה שאינו מתאים לתסריט שלי הפך להיות "אשם".

תסריט זה חייב להיות מבוסס על פחד, ופחד יוצר צורך להתגונן מצד אחד, ולתקוף מצד שני. כשהאדם חווה את עצמו כך, כיחידה נפרדת, כל השאר נמדד ומתוגמל לפי הערך והתועלת או לפי מידת האיום שיש לו על היחידה הנפרדת שהיא "אני". הוא אינו רואה יותר את האדם שמולו, כי הוא מוסתר מאחורי מסך ההגנות הללו. כל מה שנתפס בעיניי כמאיים על הקיום "שלי" הפך להיות אשם בתחושת אי הביטחון "שלי", וכל מה שמתאים עצמו "אלי" ואינו גורם "לי" אי נוחות מכל סוג שהוא, הופך להיות בסדר וחף מפשע. כלומר, כך הלכנו וחילקנו כל אדם וכל מצב לאשם או לחף מפשע, הכל לפי התפקיד שיצרנו לו בחיינו. שמנו עצמנו כשופטים. האדם שמולנו, העולם, מזג האוויר, הבוס, המצוקה הכלכלית – כולם הופכים להיות אשמים בהרגשת הפחד שלנו, חוסר האונים, המצוקה וחוסר ההגשמה.

אנחנו נוטים גם להאשים את עצמנו בכל מיני דברים, כמו על כך שאיננו מספיק טובים, מספיק מוצלחים, מספיק עשירים, מספיק רזים ומספיק חכמים. גם תחושה זו נובעת מפחד; הפחד לטעות, פחד מלא להיות מושלם, פחד מעונש, פחד מכישלון. מאחורי הפחד מסתתר התסריט הייחודי שלי על איך אני צריך להיות ואיך הכל אמור להתנהל.

אנחנו יודעים שהתשובה יושבת היכן שנמצא הקושי. התוצאות מצביעות על הסיבה ולא על עצמן. לכן נמצאת התרופה איפה שקיים הפצע: באותה תחושת נפרדות ומיוחדות, באותה תפישה אשלייתית לגבי עצמנו והעולם, שהולידה בנו שפיטה והאשמה.

וכאן נכנסת הסליחה לתמונה. אך מהי הסליחה באמת? סליחה זו קבלה: לקבל את הכל – את עצמי, את האחר, את העולם – כמו שהוא. הסליחה היא פעולה מיידית של ביטול חובות. כדי להבין את כל הדברים כפי שהם באמת, תחילה יש לסלוח להם, כלומר לקבלם, ורק אז ניתן להבינם. הבנה והסכמה תמיד הולכות יחד: תחילה יש להסכים ולקבל את המציאות, ורק אז ניתן להבינה מרמת תודעה גבוהה ורחבה יותר.

חשוב להבין כי איננו סולחים למשהו שהוא בלתי נסלח ואיננו מתעלמים מתקיפה ממשית הדורשת עונש: אנחנו משחררים אותו מהכבלים ששמנו עליו, ומשחררים עצמנו מאותם הכבלים בדיוק.

הסליחה – קבלת המציאות, "הסכמה" שהדברים יתנהלו כפי שהם מתנהלים מאז ומעולם – כרוכה בהכרת העובדה הפשוטה כל כך שכולנו ראויים להשתחרר מהכבלים הכואבים של תחושות אשמה ופחד, ומתוך אהבת החופש שלנו. לפיכך עלינו להסכים ללמוד ולראות אדם אחר כשווה לנו – כשותף למשפחת האדם, עם אותם מנגנונים ועם אותם קשיים, עם אותה השאיפה לחופש.

כל אדם נושא את המטען הרגשי שלו, אותו הוא אמור לרפא, ולכולנו זה קשה באותה המידה. מתוך מחשבה זו נוכל להפסיק להילחם זה בזה ולהרפות מהשמירה על עצמנו מפני פגיעה. אנחנו יכולים, במקום זאת, לעזור זה לזה להשתחרר מהפחדים ומהזיכרונות הקשים.

הסליחה הכרחית כי בלעדיה נמשיך לתעות במבוכי ההאשמה ההדדית, בהתחשבנות, בהתגוננות ובתקיפה, בעוד שהסליחה כמו אומרת: אין הפרדה וזה בסדר איך שאתה וזה בסדר איך שאני, ומכאן אנחנו יכולים להידבר מחדש. כי כשיש אשם, יש מישהו שיודע יותר טוב ממך איך הדברים צריכים להיות.

בלעדי הסליחה – קבלת המציאות כפי שהיא –  נמשיך להיות כבולים ברעיונות שלנו, בסיפורים שאנחנו מספרים על המציאות. סליחה זה להגיד בפשטות: "אני מסכים". ברגע זה יצאנו לחופש.

פעולת הסליחה מבטלת חובות באופן מיידי וישיר, משחררת גם את האסיר וגם את הכולא. כשאתה סולח לעצמך בהבינך שאינך חוטא ואינך ראוי לשום עונש, נפתחת בפניך אפשרות חדשה של התנהלות ממקום של חופש ואהבה. בכך שחררת גם את העריץ שבתוכך מתפקידו, וגם את המושפל והמדוכא. ללא הסליחה לא ייתכן ריפוי, לא ייתכן שחרור.

הסליחה היא נרכשת, ואינה טבועה בשכל, לכן יש ללומדה ולתרגלה. נזכור כי אנחנו מראות זה של זה, ולפיכך עלינו להסתכל כך על כל אדם, ולא כעל משהו אישי נגדנו או בעדנו. איננו אשמים, ולכל היותר טועים. שכר ועונש הם תולדה של המוח האנושי. זו חשיבה שמקורה בפחד ובבורות לגבי טיבם של החיים. זה בסדר לטעות, כשם שזה בסדר לגלות היכן שגינו ואף לתקן את שיש לתקן.

על בקשת הסליחה לבוא מתוך הבנה עמוקה, שמשלבת את הלב והמחשבה, על קדושת האדם. פעולה כזו באה ממקום של טוהר. רק אם נראה בכל מאודנו את ההשפעה ההרסנית שיש לתחושת הנפרדות שלנו זה על זה ועל האנושות כולה, נשאף לבטלה לחלוטין. לא מתוך פחד, אלא מתוך יראה לקדושתם של החיים. מתוך ענווה אמיתית ואהבת האדם, הטבע והעולם כולו. והיום יותר מתמיד.

כשהבנתי

כשהבנתי שאינני אשמה, הפסקתי להאשים אחרים; כשהבנתי שאני בסדר, הפסקתי לחשוב שמשהו אצלם לא בסדר; כשהבנתי שאני יכולה, הפסקתי לבוא אליהם בטענות, והתחלתי לעזור במקום; כשהבנתי כמה הזדמנויות החמצתי, הפסקתי להושיט אצבע מאשימה; כשהבנתי כמה הזדמנויות ניצלתי, התחלתי לעודד אחרים להיות אמיצים; כשהבנתי שאני יכולה לקבל את עצמי, הבנתי שאני יכולה לקבל כל אחד.

מה אתה מלמד היום?

האם ידעת שכל פעולה שאתה עושה או לא עושה, מלמדת מישהו אחר? חייכת לאדם שנתקל בך בטעות, לימדת אותו על שלום; פינית את התור בסופר לגברת קשישה או לאם עם תינוק בוכה, לימדת אותם על שיתוף; חייכת למאבטח בפתח הקניון, לימדת אותו שרואים אותו; הושטת יד לאדם ברחוב שזקוק לעזרה, לימדת אותו שאינו לבד; ביקשת סליחה כשטעית, לימדת אותם שכולנו בני אדם; לא העלבת חזרה מישהו שהעליב אותך, לימדת אותו על סליחה. אז מה אתה בוחר ללמד היום? איזו  תרומה אתה הולך להיות?

לא חייבים להקשיב לכל המחשבות

מה אם אינך חייב להקשיב לכל המחשבות? מה אם הן רק סיפורים? מה אם היית אומר לכל מחשבה, לכל רגש ולכל תחושה: או, זו רק נקודת מבט מעניינת? מה אם היית אומר לכל מה שקורה או שאינו קורה – זו רק נקודת מבט מעניינת? איך, לדעתך ייראו חייך? אתה לא תדע עד שלא תתנסה. אז קדימה לעבודה.

מחיר ההאשמה

להאשים זה להשליך את המשא שאתה סוחב בתוכך על מישהו אחר או על משהו חיצוני לך. בטעות אתה מאמין שהם אחראיים להרגשתך או למצבך הנוכחיים. והתוצאה של זה? שאתה נשאר כפי שאתה, אינך מתפתח, כי אתה מאמין שאתה קורבן של משהו שאינו קשור אליך. כי איך אתה יכול להתפתח, כשאינך לוקח אחריות על עצמך? אבל מה אם זה לא נכון? מה אם אינך קורבן של אנשים או נסיבות? מה יקרה כשתפסיק להאשים? אתה תיקח אחריות מלאה על הרגשתך ועל חייך ופתאום יש לך את כל האנרגיה והתבונה שאתה זקוק להם כדי לחיות.

כל יום הוא הרפתקה נהדרת

אפשר לקום כל בוקר עם תחושת מחויבות, לרק עוד יום, לחשוב על המטלות שתצטרכו לעשות היום ואיך אתם מעבירים אותו עם הכי פחות נזקים. ואפשר גם אחרת – לקום עם השאלה: "איזו הרפתקה נהדרת אני הולך לעבור היום?". אתם תראו שכל חייכם משתנים לחלוטין. כל דבר הופך להרפתקה, להתפתחות, לאקסטזה. מנקים את הבית? הרפתקה. יושבים מול המחשב? הרפתקה. לקוח מעצבן? הרפתקה. אתם תמצאו את עצמכם ערניים יותר, קשובים יותר, ממוקדים יותר, שמחים יותר, אנרגטיים יותר. נסו וספרו לנו.

החוט המשוחרר

כשקיים קושי, אם זה קושי גופני כמו כאב או קושי בחיים בכלל, הנטיה שלנו היא לנסות לפתור, לנתח ולהבין מה קורה ומה לעשות. אלא שלרוב התמקדות במה שלא עובד רק מחמירה את הבעיה. אני רוצה להציע גישה אחרת: במקרה של כאב פיזי, חפשו בגוף מקום שיש בו יותר קלות, יותר זרימה, והביאו את תשומת הלב לשם במקום אל המקום המכווץ. כעת תנו לו להתרחב, ואם ישנה תנועה אפשרו לעצמכם ללכת איתה. כעת חיזרו אל המקום המכווץ, ושוב לסירוגין הביאו את תשומת הלב בין הכיווץ לבין הזרימה או הקלות היחסית. הכיווץ יתמוסס מעצמו ללא מאבק. זה נקרא מקום של פעימה, החוט המשוחרר, שממנו מתחילה תנועה שמתפשטת לכל הגוף. אז מהו החוט המשוחרר שלך? איפה כבר פתוח וזורם ויש שם חיים?

לוותר על שיפוטיות

מה אם אינך זקוק למאבק כדי לחיות? מה אם ישנה רמה אחרת של התנהלות, קלה, שמחה ומלאת יפעה? בכל פעם שאתה שופט מישהו או משהו, אתה במאבק, והשיפוט משמש אותך כתירוץ לשמר את המאבק ולאחיזה בנפרדות. כי שיפוט מחייב אותך כעת להגן ולהילחם על הדעות שלך, ויגרום לך להתנהג בדרך שתצדיק אותו, גם אם הוא אינו לתועלתך. אז מה יאפשר לך, ולו רק ליום אחד, לוותר על שיפוטיות?

זה לא שלנו

הרבה פעמים אנחנו משתמשים בכאב ובסבל כדי לתת תוקף למציאות של אנשים אחרים. למשל, אם מישהו קרוב לנו סובל, לא נאפשר לעצמנו לשמוח ולהרגיש טוב, או שנהרוס נסיבות שמחות כי נרגיש צורך להגן עליו או שלא נעים לנו. אז איך אתם משתמשים בכאב ובסבל כדי לתת תוקף למציאות של אנשים אחרים?

לשאול שאלות חדשות

על מנת להיפתח לאפשרויות חדשות, עלינו להיות מוכנים לשאול שאלות חדשות, שתפתחנה את האפשרויות החדשות. אלא שאנחנו מכורים לחשיבה מוגבלת – שיפוטית, קוטבית, ומותנית – כי אנחנו מאמינים שאנחנו מוגבלים. אחד הכלים העוצמתיים ביותר שמשחרר אותנו מההתמכרות הזו הוא לפעול מתוך אפשור, קבלה. כשאנחנו מאפשרים, הכול הופך להיות נקודת מבט מעניינת. אנחנו יכולים להתחיל להוציא את עצמנו לחופשי על ידי שנזכיר לעצמנו שהכול הוא רק נקודת מבט מעניינת, ונתחיל לשאול שאלות במקום לתת תשובות כל הזמן. מה אפשרי? איך זה יכול להיות אחרת? מה אני רוצה?

אשמה ובושה

רגשי בושה ואשמה הופכים אותנו להרסניים, גם כלפי עצמנו וגם כלפי אחרים. אנחנו מכים ומגבילים את עצמנו, מחפשים להעניש, חושבים שלא מגיע לנו, איננו מעיזים להביע את עצמנו ולקחת את המקום שלנו. ואנחנו עושים אותו הדבר גם לאנשים אחרים. סליחה היא שחרור מכל הקונספט של אשמה ובושה. זה לא לסלוח למישהו, אלא לוותר על אשמה ותקיפה. ותראו שהכול נעלם.

יתקיים ביום שלישי ה-24.4.12

בשעה 20:00

עלות למשתתף 45 ש"ח.

יש להרשם מראש.

שובל:  052-2710440

חברים וחברות יקרים שלום רב,

אני ממש ממש שמחה לספר לכם על סדנה חדשה שנפתחת בקרוב!

זו תהיה סדנה ייחודית שמשלבת תהליכי שחרור והרחבת התודעה הלקוחים משיטת סדונה, טכניקת השחרור ואקסס Sedona Method, Release Technique, Access Consciousness.

זוהי סדנה חדשה וחדשנית, והיא מתאימה גם למתחילים וגם לאלה שכבר השתתפו בסדנאות קודמות.

האם גם אתם מרגישים שרוח הזמן אינה מאפשרת פתרון בעיות בדרך הישנה המוכרת, ושדרושה דרך התייחסות חדשה של הבנה והתמודדות? האמת, האם אתם כבר משוחררים לגמרי?

האם אתם מוכנים להתיר את עצמכם אחת ולתמיד מהשעבוד וההתעללות של המגבלות והשיפוטים שמונעים מכם את החיים הנפלאים שאתם רוצים לעצמכם, בכל תחום בחייכם? ואיך מנקים את כל ההפרעות הללו?

הנה האפשרויות שזמינות לכם בעקבות הסדנה. מה אתם לוקחים לעצמכם?

• ליצור ולשמר יחסים מהנים ומעצימים.
• להשתחרר מכאבים.
• לאפשר לגוף להיפתח למנגנון הריפוי שלו.
• להיות בעל ביטחון עצמי.
• לשמור על התלהבות.
• לפעול פחות מהראש ויותר מהחוכמה הפנימית.
• להישאר בטוח ויציב גם במצבי אי וודאות.
• להיות נוכח בכל רגע.
• ליצור בכל רגע את מציאות חייך.
• להתמיד במטלות על מנת להצליח.
• לדעת מה אתה רוצה.
• להיות יותר אנרגטי ושמח.

איך תדע שזה בשבילך?

• אתה חש תסכול ואתה מוכן לשינוי, להתרגשות חדשה או לתחושה של שלווה פנימית.
• יש לך כאב פיזי או רגשי, והיית רוצה לחיות בקלות ובנועם.
• נמאס לך להיות חולה, ואתה רוצה לשחרר את האנרגיה הכבדה והלא נוחה של החולי.
• התעייפת מהלחץ של הנטל הכלכלי ואתה רוצה שפע אמיתי וחופש מדאגה.
• אתה רוצה להיות מסוגל לקבל את עצמך בדיוק כפי שאתה.
• בלב ליבך אתה רוצה להרגיש בהירות ותחושה יציבה של תכלית.
• אינך רוצה יותר לשנוא את גופך, והיית שמח לאבד משקל בקלות נטולת מאמץ.
• אתה רוצה יחסים עסיסיים ומלאי תשוקה שיוצרים אינטימיות, וממלאים אותך עד כדי כך שאינך יכול לשבת בשקט.
• אתה רוצה דרך לטהר בקלות ובאופן מיידי כל אמונה מגבילה.
• כבר תרגלת ואתה רוצה להמשיך ולהתפתח.

אבל הכי טוב זה לא לחשוב. אני יודעת שלחשוב יותר מידי רק מכניס אותי לצרות! במקום זה נסו את תרגיל הקל / כבד מהאקסס: שאלו את עצמכם – "האם ההשתתפות בסדנה של שובל בחודש הבא תביא לחיי התרחבות משמעותית?" מרגיש פתוח יותר? זוהי התשובה! עוד לא התקשרתם???

יש לי כל כך הרבה סודות לחלוק עימכם! לא תבואו לשמוע?

הסדנה תתקיים אחת לשבוע בתל אביב במקום יפהפה החל מה- 1.5.12 ועד ה- 3.7.12

יום בשבוע -  שלישי.

שעות – 22:00 – 19:00.

מס' מפגשים -  10 + 3 מפגשי תרגול ותמיכה בסקייפ בימי חמישי בני שעה כ"א.

כתובת: מאחורי מוזיאון ת"א (כתובת מדויקת תינתן בהמשך).

השקעה: 1530 ש"ח.

הרשמה – שובל, 052-2710440  /  03-5781514

נ.ב. האם אתם מוכנים לעזור לי בהגשמת השאיפה להפיץ את זרעי המודעות לכמה שיותר אנשים נהדרים במהירות האפשרית? מאוד מאוד אכיר תודה אם תשקלו את האפשרות להזמין את חבריכם ובני משפחתכם דרך האימייל, פייסבוק וטוויטר. הנה הקישור שאתם יכולים לחלוק עימם: http://shovalaloni.co.il/site/?p=1484

אוהבת אתכם

שובל

תתקיים בימי שלישי החל מ- 1.5.12 עד ה- 3.7.12

עשרה מפגשים אחת לשבוע בין השעות 19:00 ל- 22:00

בתל אביב

פרטים נוספים בעמוד הבית.

אביב הגיע פסח בא. לכל אחד מאיתנו יש את הזיכרונות או שרשרת הדימויים שעולה לו. האביב מסמל פריחה, התחדשות, יציאה מהאפרוריות אל המרחבים הפורחים שטופי השמש שבחוץ. האביב זה ליישם את התוכניות שחלמנו עליהן במשך החורף מתחת לשמיכה.

אבל הפסח זה גם ניקיונות ובישולים ואירוח, והפסח זה גם ילדים בחופשה שיש להעסיקם מהבוקר עד הערב, והרבה הוצאות נלוות, שרק יהיו לנו בריאים. פסח זה מפגש דחוס ואינטנסיבי עם בני משפחה, שלא עם כולם ממש בא לנו להתחכך. ועוד לא אמרנו מילה על המצות.

ויש כאלה שעם בוא החגים כל שהם רוצים זה להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה עד יעבור זעם. תנו להם לישון, ותעירו אותם רק כשהכל נגמר, ולא דקה לפני. החגים, כך בחוויה שלהם, הם חור שחור, מנהרת זמן אפלה של מסע אל מעמקי הלבד שלהם. וכשערב החג נופל על יום רביעי, והחג גולש לו בטבעיות אל תוך השבת, זוהי מנהרה ארוכה ארוכה, בלי שום אור בקצה. האור היחידי, אולי, הוא זה של מקלט הטלוויזיה, שעובד שעות נוספות בימים האלה.

מאמר זה פונה אליכם, אחיי ואחיותיי, אבל לא רק. והכל בזכות פול, שאחרי ארוחת צהרים עם קינוח סופלה שוקולד על שפת ימה של תל אביב ביום שמש של הנה-בא-פסח, במהלכה דסקסנו את הנושא, אמר לי שאני חייבת, אבל ממש חייבת, לכתוב על הנושא ולהציל כמה נפשות יהודיות טובות בחג הזה.

פול הוא עולה חדש מארצות הברית, גרוש, לא מכיר כאן כמעט אף אחד. הוא עובד בעיקר מהבית, ורוב הקשר שלו עם אנשים אחרים נעשה באמצעות האינטרנט ולפעמים גם דרך מכשיר הטלפון. האינטרנט והטלפון, אותם כלים נפלאים שמאפשרים לנו ליצור קשר עם אנשים אחרים ואפילו להרוויח מזה כסף, מבלי לצאת מהבית. אבל עבור פול זוהי מלכודת, שאינה מאפשרת לו לפרוץ את הבידוד החברתי בו הוא שרוי ממילא.

אבל הבעיה של פול אינה רק העדר חברה; הבעיה של פול טמונה, כפי שלמדתי באותו יום שטוף שמש על שפת ימה של תל אביב, בחוסר הידיעה שלו שחברים אפשר לעשות. כלומר, להחליף ציפייה לצעד של הצד השני בנקיטת יוזמה אישית. וכמו כל שינוי, גם זה דורש שינוי בצורת החשיבה עם הסכמה לפתיחות רגשית.

לקחת יוזמה:

לפול שכן שכמוהו חי בגפו, אלא ששכן זה מזמין אליו מידי פעם חברים לארוחות ערב או לצפייה משותפת בטלוויזיה. כשפול מדבר עליו נשמע הרבה כעס ועלבון בדבריו, על ששכן זה אינו מזמין אותו להצטרף לערבי האירוח הללו.

שאלתי את פול מדוע במקום להיעלב או לצפות שיזמינו אותו, הוא לא פשוט הביע בפני אותו הבחור את רצונו להיות מוזמן גם כן; מדוע במקום להיתקע בכעס ובעלבון, הוא לא ניסה להעביר את המסר הפשוט של מה שהוא מרגיש ומה היה רוצה שיקרה. הרעיון היה מאוד חדשני לגביו, אולי גם בגלל התרבות ממנה הגיע, אבל לא רק. "תני לי דוגמא", הוא ביקש. "אני מאוד מעריך את היוזמות החברתיות שלך, ומכיוון שאני די לבד כאן בארץ, הייתי מאוד שמח להיות מוזמן גם כן ולהכיר את החברים הנחמדים והעליזים שלך. היין עלי". "ונראה לך שהוא יסכים?", תמה פול. "רבים הסיכויים שלא רק שלא ישיב את פניך ריקם, אלא גם ישמח על ההזדמנות להכיר מישהו חדש. אבל לא נדע עד שלא תנסה".

ולא חסרות דוגמאות: אפשר גם להזמין אלינו הביתה: את השכן לצפייה משותפת במשחק כדורסל, את השכנה להחלפת מתכונים או לשיחה על הילדים, את המוכר או המוכרת שהתיידדנו איתם בחנות הקבועה שלנו. לערוך סבב טלפונים לקראת החג, לאחל חג שמח ובאותה הזדמנות להזכיר שהיינו שמחים להיפגש או להצטרף לטיול המשפחתי או למנגל בחצר. כדאי לשמור על קשרים, ולחפש הזדמנויות ליצירת חדשים.

אבל הכי אני אוהבת זה להציע חברות, כמו שעשינו בכיתה ג': כשאני פוגשת באירוע או בכנס או במפגש חברתי כלשהו מישהו שמוצא חן בעיני, אני נוהגת לגשת אליו או אליה ולשאול אותו או אותה עם החיוך הכי גדול שאני יכולה לגייס באותו הרגע, אם אני יכולה להציע להם חברות. לאחר ההלם הראשון תמיד מגיע צחוק משוחרר, ותאמינו או לא, אף פעם לא אמרו לי לא.

בדידות מזהרת? – לוותר על אזורי הנוחות:

אין שום דבר רע בלהיות לבד, אם זה בא מתוך בחירה של שלמות והנאה. כל אחד מאיתנו אוהב ואף זקוק לזמן של לבדיות עם עצמו. אולם הרגשה של בדידות מופרזת, של ניתוק מאחרים וחוסר יכולת לקבל ולתת מגע אנושי, היא סימן מובהק לניתוק מעצמנו. בדידות מסוג זה היא דרך של הגנה, בה קווי התקשורת שלנו עם אחרים, בעיקר הרגשיים, נחסמים ונחתכים. זוהי דרך להגן על אני מדומה מפני פגיעות רגשית, פחדים, כאב או השפלה, שכולם דמיוניים, ואין להם אחיזה ממשית במציאות היום.

מכירים את ההתמכרות לשקט, לסדר היום הקבוע, לבית שנשאר נקי ומסודר? הנוחות הזו היא עוד אשליה, ואינה יותר מכלוב בעל סורגים שקופים; גם אם אינם נראים, הם משאירים סימן כחול בכל פעם שנתקלים בהם.

אם נסכים להרחיב את הגבולות הנוקשים שיצרנו סביב עצמנו – על הבית המסודר והנקי, על סדר היום הקפדני, על חוקים וכללים של איפה-להניח-מה. הרפיה היא מילת המפתח כאן: להרפות משליטה ולהסכים לרוח חיים חדשה שתגיח פנימה, גם אם היא תעשה קצת בלגן ולכלוך, ולא בדיוק תשים את הצלחת חזרה במקום.

רגש רגש תרדוף:

לפתוח עצמנו לאנשים אחרים, זו עבודה קשה. אפשרית בהחלט, מאתגרת, אבל בהחלט לא קלה. הבנה והחלטה נחושה להרחיב את טווח החיים שלנו, להגדיל את מרחב המחייה אל ועם אנשים אחרים, תקל עלינו את המלאכה. אם נעצור רגע לחשוב: מה יותר חשוב לנו, בית יותר מסודר, שלא יפריעו לנו, או קשרים עם אנשים אחרים? האין מהות החיים נמצאת לה שם, כמו פנינה בתוך צדף, בתוך מערכות היחסים שלנו?

כשאנו באים לעשות לנו חברים, אחרי שלמדנו לוותר על אזורי הנוחות המדומים שלנו, אנחנו מוצאים נקודות נוספות בתוכנו עימן, ככל הנראה, יהיה עלינו להתמודד. הנושאים הללו הם תקשורת, פתיחות, הקשבה וכיבוד השונה.

תקשורת מקרבת קשורה בלהביע את עצמנו באופן בהיר ואסרטיבי. להביע את הצרכים שלנו, לדבר על הרגשות שלנו מבלי שנהיה מוצפים ומוכרעים על ידם. בשפת גוף מזמינה, סגנון דיבור פתוח וחם, להגיד מילים טובות, לתת מחמאות. בלחבק, לתת חיוך, לעשות מחוות קטנות של אהדה וחיבה. בלבקש במקום להיצמד לעלבון, בלהסביר במקום לכעוס.

פתיחות קשורה לפתיחות לאנשים אחרים, לדעות שונות משלנו. פתיחות לאפשרויות חדשות, בשונה מאלה הידועות לנו. לשמירה על מחשבה ולב ערניים, תשומת לב להזדמנויות. להסכים להתנסות בחוויות בלתי מוכרות, גם אם הן נראות הרפתקניות מידי לטעמנו המעודן. פתיחות יצירתית יכולה להביא עמה הרבה שמחה ורעננות לחיינו.

הקשבה היא איכות שדורשת תרגול רב ואימון אינטנסיבי, וייתכן ותדרוש מאיתנו יותר תשומת לב וזמן. לרובנו דפוס הקשבה רועש, שמופרע ע"י המחשבות והדעות שלנו. אנחנו נוטים להתפרץ לדברי האחר בחוסר סבלנות, לא מקשיבים לו עד הסוף, אלא לעצמנו. תרגול של מדיטציה ונוכחות עוזרים מאוד לפיתוח יכולת הקשבה רגועה.

לכבד את השונה פותח בפנינו את האפשרות להרחיב את מגוון החברים והמכרים. כל אחד מאיתנו הוא פרח בעל ניחוח שונה, מרקם אחר, מגוון דעות, היסטוריה וחיים אחרים משלנו. עושר רב מתוסף לעולמנו כשאנו לומדים לראות את היופי שבזה במקום את הקושי. איננו חייבים להסכים לכל רעיון ועם כל אחד, אבל אנחנו יכולים לחיות עם זה בשמחה ובנינוחות.

אז מה עושים עם הדיכאון?

דיכאון קל או תסכול יכולים להוות תזכורת למטרה שלא הושגה או לתשוקה שלא באה על סיפוקה, ואין זה דבר רע. המתח המסוים הזה יכול לשמש ככוח מניע לעבר השגת המטרות והכמיהות שלנו. אולם הם יכולים גם להעיד על רמת ציפיות מוגזמת, על תחושת ערך עצמי נמוך, על ביקורת עצמית מופרזת ועל הקלטות ישנות מהעבר שאומרות שאינני שווה מספיק וכו'.

הרגשה רעה אינה כורח המציאות, וניתן לשנותה: באמצעות נשימות, מדיטציה, תנועה, להפסיק לשתף פעולה עם המחשבות השליליות ולהחליפן בחיוביות. מחשבות ורגשות אינם דבר מוצק, ויש לנו יכולת שליטה עליהם. לפי הבודהיזם פיתוח קבלה עצמית, אהבה וחמלה כלפי עצמנו, יחד עם עזרה לאנשים אחרים, הן דרכים נהדרות לצאת מעצמנו, מכיוון שהרגשה רעה נובעת, לרוב, מהתעסקות ייתר בעצמנו בלי פרופורציה למציאות שסביבנו.

ומעל הכל, לתת מעצמנו לאחר. נתינה וקבלה הן תנועה אחת. לתת לו מעצמנו: מהלב, מהרעיונות, מהמחשבות, מהזמן, מתשומת הלב שלנו. זו המתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים לתת למישהו אחר, אבל בראש ובראשונה לעצמנו.

בינתיים אני הולכת להזמין את פול לצעידה בפארק, והפעם הקפה עלי.

חג שמח.

זהו הסיפור האמיתי שמאחורי האגדה על היפהפיה והנסיך על הסוס הלבן – סיפור על יחסי תלות, אשליה, אמונה בחולשה וציפיות מאחרים. כולנו, גם גברים וגם נשים, יפהפיות נמות בכל מיני פינות חשוכות בחיינו. אבל למזלנו כולנו גם הנסיך וגם הסוס הלבן. קוראים לזה מודעות, אחריות וכוח רצון.

מי מאיתנו לא גדל על הסיפור על היפהפייה הנמה, שרק נשיקת הנסיך על הסוס הלבן העירה אותה מתרדמתה. והאביר על הסוס הלבן לא רק נישק, אלא גם נשא אותה בסערה אל עבר האופק הוורוד, שם הם חיים באושר ובעושר, כך מספרים לנו, עד עצם היום הזה. כאן אומנם מסתיימת האגדה, אבל הסיפור האמיתי רק מתחיל: הסיפור על יחסי תלות, דמיון, אשליה, נפרדות ואמונה בחולשה שלי – ועל המחיר הכבד שהם גובים.

אם נתעלם לרגע מהתפאורה שמסביב ונתמקד ביפהפייה שלנו, נראה שהיא שקועה בשינה עמוקה ומנותקת מהמציאות. לא היה בה כל רצון לשתף פעולה עם המציאות, לפקוח עיניים ולחיות את החיים. תודעתה הייתה רדומה, והיא חיכתה למישהו שיבוא ויחיה את החיים עבורה. והוא הגיע – יפה ומושלם – ונשא אותה על כפיו אל חיים טובים יותר, שם לא הצטרכה לקחת אחריות, אלא לחיות דרך מישהו אחר.

רבים מאיתנו חיים בתוך סיפור אגדה שכזה: נעצום עיניים ונחכה עד שמישהו או משהו יציל אותנו מהמצב בו אנחנו נמצאים. שקועים בתוך אשליית החולשה שלנו, שכחנו שטמונים בנו גם כוחות אחרים. לעמוד בזכות עצמנו זו אחת הזכויות האנושיות הבסיסיות שלנו. להתבגר – לפקוח את העיניים, לשתף פעולה עם החיים, לקחת את המקום שלנו, לפסוע לכיוון שמתאים לנו – בלי שנצטרך אישור של אף אחד אחר. זה נכון הן לגבי גברים והן לגבי נשים, ועל כולנו מוטל לבדוק לעומק ולהשתחרר מהשפעותיה הכול כך עמוקות של חשיבה קולקטיבית שרואה בנשים ובנשיות איכות חלשה ונזקקת.

התקופה בה אנו חיים מאופיינת במעבר בין ממדים: מערכות היחסים שלנו עוברות טרנספורמציה מיחסים המבוססים על אמונה כי אנחנו נפרדים, ליחסים המושתתים על הידיעה כי הכול אחד, תלוי קיום. מה שרובנו חשים כיום בתהליך הגדילה שלנו, אם זה במערכות יחסים רומנטיות, משפחתיות, חבריות, עם עצמנו או עם החיים, זה מעין תחושת דחיפות לשחרר דברים שסחבנו איתנו במשך זמן רב. זה קורה בגלל המעבר שאנו חווים בין הממדים, וכל מאגר הדעות וההנחות שתפקדו היטב במציאות אחת אינם יכולים בשום אופן להימשך במציאות השניה. זה גורם לנו לחוש רצון עז לשנות אמונות והנחות, ולכן גם את הדרך בה אנו חיים.

לתחושת הפירוד העמוקה שמאפיינת את תפישת הקיום שלנו, לא חשוב אם זה מהמקור הרוחני, זה מזה, או היבטים של פירוד של חלקים מסוימים בתוכנו – ישנן השפעות מרחיקות לכת על איכות החיים שלנו כאן, ועל כל מערכות היחסים שלנו.

מערכת היחסים הראשונית שלך היא עם עצמך, וכשהתחלת לשפוט חלקים ממך כראויים ואחרים כאינם ראויים, וכשהתחלת לפקפק ביכולויות שלך, כשהתחלת להאמין שהכוח שלך נמצא אצל מישהו אחר – זה הביא אותך לידי דיסהרמוניה. לכן כל היחסים שלך בדרגה זו או אחרת יש בהם דיסהרמוניה, כי הם משקפים את שאתה חש מבפנים.

תלותיות וציפיות הן איכויות של פירוד. תלותיות זה להיות תלוי במישהו או במשהו מחוצה לך על מנת להרגיש ראוי או חזק. חסרה כאן ההכרה של עצמך כבורא, ולכן אתה שם הכול מחוצה לך. זוהי משוואה שפשוט אינה עובדת, אולי רק באגדות.

בציפיות הכוונה היא שאתה נכנס למערכת יחסים עם מישהו כשהמיינד שלך עמוס בצפיות, ואתה תנסה לגרום לו למלא צפיות אלה ותעריך אותו לפי זה. זוהי מערכת יחסים בה האדם האחר מנוצל על ידך כדי לספק את הצורך שלך לקשר.

כל זמן שאתה מתנגד לדרוש את הכוח שלך, אתה תמשיך לחפש יחסים שיתנו תוקף להוויה שלך. אם יחסים ממשיכים לא לעבוד ויש בהם כל הזמן קונפליקט, הסיבה לזה היא שאתה עדיין ממשיך להשתמש ביחסים כדי לתת לך להרגיש טובה יותר. אבל האם זהו התפקיד של מערכות יחסים, להגן עליך מעצמך?

אף אחד אחר לעולם לא יוכל לספק צרכים של מישהו אחר, ומי שממשיך לחפש אחר מישהו אחר שיספק את צרכיו בתוך הקשר, ימשיך לקיים מערכות יחסים בלתי מספקות. אבל כשאתה לומד שאתה היחיד שיכול לגרום לעצמך להיות מרוצה, שאתה היחיד שיכולה לספק את עצמך, כל מערכות היחסים שלך נעשות שמחות ונלהבות. כאשר אינך זקוק למשהו ממישהו אחר, אתה יכולה ליהנות ממנו על מי שהוא באמת, והוא יכול ליהנות ממך על מה שאתה באמת.

כל מצב של שינוי כרוך בשינוי האמונות והדעות שלנו. תמיד יהיו בך קולות שיקראו לך לשמור על הקיים ולא לגעת בפחדים ובאמונות המגבילות, אבל למזלך יש בתוכך גם קול שתמיד יקרא אותך להתעוררות, להתקדמות ולפריצת דרך. לשם כך עליך להיות מוכן לוותר על התפקיד של שומר מערכת האמונות וצורת החשיבה שלך, מתוך חשיבה מודעת. התודעה המוגבלת והצרה, שמאמינה רק במאבקים ובהפסדים, חסרת מנוחה ודאגנית, רואה ומייצרת רק בעיות וחסרים. במקומה תתחיל לגייס את תודעת-העל שלך, שהיא גמישה ויצירתית, ומחפשת רק אפשרויות ופתרונות, והיא בעלת איכויות של משחק ושמחה.

וזה נוגע בכל תחומי החיים, לא רק במערכות יחסים. זה קשור ביכולת שלך להיות יצירתי, לפעול למען עצמאות כלכלית, להביע את קולך האותנטי ללא חשש, ולהיות במערכות יחסים מעצימות ומספקות.

מילים עשויות ליצור קשר וקרבה, ועשויות ליצור גם נתק וחיכוך; אנחנו יכולים לומר דברים נכונים ולהיות הכי צודקים שבעולם, אולם הדרך בה העברנו את המסר היא שתקבע את איכות הקשר שיווצר, לטוב או לרע.

איכות הקשר הזורמת בין שני אנשים או בין אדם לקבוצה תלויה ביכולת עצמית לזהות את המצב הפנימי ולהבין כי אני אחראי עליו, ולא שום גורם חיצוני. סוג זה של תקשורת אפשרי רק כאשר האדם לוקח אחריות מלאה על רגשותיו ומחשבותיו, מסוגל להביע אותם בדרך ישירה, ובו בזמן לוותר על הציפיות שאנשים אחרים ידאגו לרווחתנו הפנימית.

היכולת שלנו לומר את האמת לגבי המצב הפנימי שלנו היא מאוד מוגבלת, בלשון המעטה. חוסר יכולת זה אינו נובע מהיותנו כולנו "שקרנים" פתולוגיים, אלא פשוט מחוסר מודעות. מדוע זה כל כך קשה? אפשר לתאר את המבנה הפנימי שלנו כבנוי משלושה מעגלים שכבתיים: המעגל הפנימי הוא מעגל המהות המולדת שלנו, שהיא עדינה ופגיעה. מקיף אותה מעגל הפצעים והכאבים הראשוניים שנוצרו מטראומות או מצרכים בלתי ממומשים בתקופת הילדות. המעגל השלישי, החיצוני, הוא מעגל האישיות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהתנהגות שלנו.

ברובה זוהי שכבת הגנה שבנויה ממערכת אמונות ופרשנויות שנוצרו בעקבות ניסיון החיים שלנו, החינוך והתרבות בה גדלנו. אלה הפנים אותם אנו מראים לעולם, אולם אין אלה הפנים האמיתיות שלנו, אלא בעיקר הדימויים שיש לנו על עצמנו ועל החיים שתפקידם להגן עלינו מלגעת בכאב שמתחתם. איננו מודעים לכך שמתחת לאותן אמונות או תפישות עולם יושב כאב או פצע, או כל רגש ראשוני אחר, מכיוון שהתכנים של התודעה שלנו הפכו לאמת מוחלטת עבורנו.

מכיוון שאיננו מעונינים לפגוש את עצמנו באמת אנו חשים צורך כפייתי להגן על עצמנו כל הזמן ולראות באחר כאחראי למצבנו הפנימי. לכן בבואנו ליצור תקשורת עם אדם אחר אנו עושים זאת מהרובד של האישיות ולא מזה של המהות. ומכיוון שרובד זה הוא "שיקרי" ברובו, כך גם התקשורת שלנו מעוותת בגלל חוסר המודעות למצבנו הפנימי.

המטרה שלנו היא לחשוף מחדש את המהות הפנימית העמוקה שלנו ולהביאה לידי ביטוי בתקשורת. כשאנו פוגשים את מהותנו זו אנו פוגשים גם את זו של האחר: כל התקשורת עוברת לרמה אחרת לגמרי של התנהלות, כשהיא נקייה משיפוט, מציפיות ומהאשמות הדדיות.

לעיתים קרובות איננו שופטים או מבקרים אנשים זרים, אולם בני משפחה או קרובים אחרים נתונים לשבט ביקורתנו כל הזמן. אנשים זרים פחות מאיימים עלינו כי אין בינינו תחרות או זיכרונות, וכך אנו מוכנים לשמוע אותם ולאפשר להם לדבר. ניתן לומר "שפחות אכפת לנו מה הם חושבים".

בין בני משפחה או חברים קרובים קיימת כבר מערכת של הגנה-תקיפה. אנחנו נוטים לראות בהם כאחראים הבלעדיים על הקשיים שלנו, ומצפים מהם להתנהג בדרך התואמת את תפישת העולם שלנו. כמובן שהם אינם יכולים למלא אחר הציפיות שלנו ולספק את צרכינו, דבר המוליד ניכור, עוינות, התחשבנות אינסופית וחוסר יכולת ליצור קשר אמיתי, מלב אל לב, מאדם פגוע אחד אל אדם פגוע אחר.

תקשורת מהותית זו תקשורת של יחד, להבדיל מתקשורת של הפרדה, של אני לעומת אתה. אנחנו לוקחים אחריות מלאה על עולמנו הפנימי, מפסיקים לבוא אל האחר בטענות על שאינו עומד בציפיות הדמיוניות והאשלתיות שלנו, נוכחים לרגע הזה, נשארים ערים וקשובים גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ, ומאפשרים.

חשוב שנכיר בעובדה שאנו פוחדים להביע את עצמנו, ולכן משליכים זאת על האחר. לכן תקשורת מהותית מדברת על לאמת, כלומר באמירת האמת לגבי מצבנו אנו. במקום להאשים את האחר לדבר על עצמנו: להפנות את ההתנסחות ממנו כלפי עצמנו, להרפות ממנו, להפסיק לרצות ממנו שיהיה משהו מסוים.

כיצד זה נעשה בפועל?

כללי "עשה":

1. דבר על איך אתה מרגיש באופן פיזי ורגשי.
2. ספר לאדם שמולך כיצד אתה מרגיש כלפיו.
3. תן תיאור מדויק על מה שקורה לך.
4. תן הצהרה על התהליך ועל העמדה שלך.
5. אמור את מה שאתה אוהב או לא אוהב, בקש.
6. שים עצמך במקומו.
7. אשר את היופי ואת התכונות החיוביות של האחר.

כללי "אל תעשה":

1. אל תתמקד בו ואל תאמר לו מה הוא מרגיש.
2. אל תשפוט אותו ואל תבקר אותו על התנהגותו.
3. אל תאשים אותו במצבך.
4. אל תשים עליו תוויות ואל תיתן לו פקודות.
5. אל תגיד לו איך הוא צריך לנהוג וכיצד עליו לחשוב.
6. אל תפרש את דבריו או את מעשיו.
7. אל תשאל שאלות מאשימות.
8. אל תשתמש במילים כמו אתה צריך, חייב, אבל, לא יכול.
9. אל תכנס למעגל התנצחות עם מישהו שתוקף אותך.

כלומר, במקום לבקר ולשפוט הייה אתה ודבר בשימך, בטא את עצמך; במקום לשים על בן שיחך תוויות, שים עצמך במקומו ודבר בגוף ראשון; במקום לתת פקודות, הבע את המשאלות שלך; במקום לשאול שאלות, אמור דברים ברורים; במקום להיכנס לעימות עם מי שמאשים או תוקף אותך, פשוט ענה ב`כן` קצר, או רק הבע את מה שאתה מרגיש; אל תאמר לאחר מה לעשות, אלא ספר לו כיצד אתה תרגיש באם יהיה כך וכך.

היכולת ליצור תקשורת מהותית היא חלק מתהליך הריפוי והצמיחה שלנו. כשאנו מאפשרים מרחב לתהליך הריפוי של היושר הפנימי לקרות, אנו מורידים מעלינו את נטל המבקר הפנימי וההאשמה הכבדים מנשוא. אנו לומדים לראות ולהיווכח כי האמת משחררת, ובכך נפתחים לעולם חדש של יצירתיות וחופש פנימיים. ואת זה נעשה דרך תהליכי שחרור ומודעות.

כשאנחנו מוותרים על הסיפורים שלנו לגבי המציאות, עם מה אנחנו נשארים? אנחנו נשארים עם האמת, עם המציאות עצמה. המציאות היא תמיד מה שאתה חש ומרגיש, מה שאתה רואה ושומע, אבל אף פעם לא הפרשנות או השיפוט שלך לגבי זה.

זוהי המהות של עבודת השחרור, שחותכת בבשר החי של האשליות שלנו ומאפשרת לנו להכיר בעצמנו את המהות הנצחית של קיומנו ולהביאה לידי ביטוי בדרך בה אנו מתבטאים ויוצרים קשר עם אנשים אחרים.